חשבתם פעם מי שולט בנו? הממשלה? המשפחה? מנהלים בעבודה? אולי זה בן או בת הזוג? בואו לא נשכח את הקונספירציות לגבי חייזרים, מועצות סודיות שמנהלות את העולם, כוחות נסתרים כאלו ואחרים.
אני לא בהכרח מתכוון לצורת השלטון המדינית או החברתית, לא לא, אלא למשהו הרבה יותר קרוב, אמיתי וחשוב.
אני מדבר על היום-יום שלנו. המחשבות, רגשות ומעשים שלנו. מי מחליט מה הם יהיו היום? יש ימים טובים יותר וטובים פחות, מסכימים? ישנם ימים שבהם אני קם מלא מוטיבציה ושמחה ואני מוכן לכבוש את העולם! (בדרך כלל המצב הזה לא מחזיק להרבה זמן...) ויש ימים שבהם אני בכלל לא רוצה לצאת מהמיטה כי אין טעם לשום דבר. אבל קמים כי חייבים לקום. ושוב אני חוזר לשאלה: מי קובע איך זה יהיה היום?
כל אחד מאיתנו הוא אדם מיוחד במינו. כל אחד מאיתנו נולד בסביבה מסוימת בזמן מסוים והיה חשוף לטווח מאוד רחב של השפעות במשך הילדות והחיים, מאיך שההורים שלנו התייחסו אלינו ואיך שהסתדרנו עם אחרים בגן ובבית הספר, איך שהגיבו אלינו כשאמרנו או עשינו משהו. כולנו אספנו חוויות במהלך השנים, חלקם זכרונות נהדרים ולאחרים מהם אנחנו קוראים טראומות, טרגדיות, טריגרים. החוויות האלו שותפות לעיצוב דמותנו, למי שאנחנו באמת. אפשר בקלות להראות קשר כמעט ישיר לגמרי בין ההרגלים שלנו היום, איך שאנחנו מתנהגים וחושבים, לבין מה שקרה לנו מוקדם יותר בחיים ובמיוחד בילדות שלנו.
כל הדברים האלו עזרו לנו לפתח את החלק הזה שלנו שאנו אוהבים לקרוא לו "התת מודע".
אם אני אסתכל על מהלך היום שלי ואנתח כל רגע בו, איך הגבתי לכל דבר, איך עשיתי החלטות, אוכל לשים לב שרוב הבחירות האלו לא נעשו במודע בכלל! אם נדבר על רגשות, כאן בכלל התפיסה היא שרגש זה משהו שבא והולך ואין לנו שום שליטה עליו. אם הולך לנו טוב היום, נרגיש שמחים! אם משהו רע קורה, נרגיש עצובים או עצבניים. זה כאילו שהרגש שלנו תלוי לגמרי בסביבה ובמה שקורה לנו. ומאחר ואני לא יכול לשלוט לגמרי בסביבה או במה שיקרה, כך גם אין לי שליטה על הרגש שלי.
אבל האם זה באמת צריך להיות ככה? לתת לסביבה ולעבר שלי לשלוט בי ובאיך שאני מרגיש? ממש לא!
צריך להתערב ולקחת את השליטה בחזרה על הרגש שלי, על המחשבות שלי! למה לתת להם לרוץ על אוטומט ושאני אהיה "עבד" שלהם, שהם יכתיבו לי את המצב שלי? אז רגע, איך עושים את זה?
ישנם שני דרכים מאוד פשוטות וזמינות לעשות את זה. האחת יותר מוחשית והשנייה יותר פנימית:
- להיכנס לפיזיולוגיה רגשית רצויה
מאוד מעניין שלרגשות שלנו יש גם התבטאות פיזית, חיצונית, כמעט בכל מקרה. למשל מישהו שהוא מדוכדך יילך בצורה שפופה יותר, איטית, "נסחבת". מישהו אחר שעצבני, גופו יהיה מתוח ומכווץ: הגבות מוטות מטה בחדות, הלסת חורקת, האגרוף קפוץ ולוחץ. מה בקשר למישהו שמרגיש שמח? סביר להניח שנראה גוף נינוח וגמיש, ראש מורם למעלה, ידיים פסוקות לרוחב ומדברות בתנועות מעגליות וגדולות.
מה שבאמת מעניין הוא, שכמו שהרגש משפיע על הפיזיולוגיה של הגוף, כך גם הפוך! אם נכריח את הגוף שלנו להיות בפוזה של "אדם שמח", נרגיש שמחה! אם ניכנס לפוזה של "אדם עם ביטחון", תחושת הביטחון לא תאחר לבוא. עכשיו נסו את זה! מצאו מקום לעמודזקוף, ראש מורם, ידיים על המותניים וחיוך על השפתיים. שימו לב מה קורה בתוך דקה או שניים - הרגש הפנימי מתחלף לרגש שהפגנו באמצעות הגוף. אנו נרגיש ביטחון, שמחה או כל רגש אחר שבחרנו להביע. חשבו על ללעמוד ב"פוזת ביטחון" במשרד או אפילו בשירותים לכמה דקות בודדות לפני הצגת מצגת או ישיבה חשובה. זה עובד!
אני זוכר פעמים שכשהייתי חוזר מהעבודה, דקה לפני שאני נכנס הביתה הייתי עומד מול הדלת במסדרון בפוזת "המנהיג". דמיינתי איך אני אראה ואיך אני הייתי עומד לו הייתי מנהיג גדול וחשוב. זה מאוד עזר לי להתייצב רגשית לפני שנכנסתי הביתה אחרי יום עבודה ארוך ולהתמודד עם "בעיות הממלכה" - כל הסידורים שצריך עוד לסדר, להקשיב איך לכולם היום שלהם, להתמודד עם האתגרים שמחכים...
- להיזכר ב"פעם ההיא"
להיכנס לפוזה פיזית זה טוב ויפה, אבל זה לא משהו שאנחנו תמיד יכולים לעשות. לא תמיד נוכל להיות לבד או למצוא מקום נוח לעשות את התרגיל הזה. אז מה עושים? פונים לזיכרונות שלנו ומוצאים את "הפעם ההיא" שבה היה לנו את מה שאנחנו מחפשים להרגיש ומעלים בזיכרון כמה שיותר פרטים.
לדוגמא, עמדנו פעם אחת בתור ארוך בחנות בגדים וכמובן שהיקום החליט "דווקא" באותו היום ובאותה השעה שהייתי בחנות לוודא שהקופאית הכי איטית בקניון עבדה בקופה הכי עמוסה. אני זוכר את העצבים שהתחילו להתגבר בי ובשותפיי לתור אחרי שכבר עברנו את העשרים דקות המתנה והתור עדיין לא זז... ואז נזכרתי בשיטה הזו. נזכרתי בתקופה מאוד רגועה שלי, שישנתי באוהל על חוף אילת בחופשת סוכות. זה היה אוהל גדול עם ערסל בפנים ונזכרתי איך ששכבתי שם בערסל, עם עיניים עצומות, נהנה מהחום והרוגע והעובדה שאין לי לאן למהר ושלזמן אין חשיבות. נזכרתי בתנועה של הערסל, במשב הרוח, בקול הגלים הקטנים מהים. ואז הייתי קופץ למים, מרגיש רעננות מיידית, תחושה נעימה של מים מסביב והמון שלווה פנימית.
בזמן שכולם מתעצבנים בתור, הראש שלי חווה מחדש את התקופה הכי רגועה שלי. וזה היה מדהים. ולא רציתי לצאת מהתור!
